כתבי דניאל דותן

ב"ה קטעים קצרים ובינונים, הגיגים ורעיונות לחיים הוגנים. כל הזכויות שמורות See my Yahoo! Profile: http://profiles.yahoo.com/danieldotantzfat

Tuesday, May 18, 2004

ב"ה

האיש מאחורי הסיפורת

דניאל דותן
ת"ד 503
צפת 13104

danieldotan@gmail.com

http://asia.profiles.yahoo.com/danieldotantzfat

ב"ה

הָ עֵ מֶ ק הַ צָּ ר


(קטע מתוך ספרי אנשי ארד)


אנשי צְבא זג'יל, המגויסים אל דגל שוּאסי המלך, למדו מהר מאד להיקרא 'חיָלי שאמוּז' עד הבכיר בקצינים. ותיקי אוגדת שאמוז הדריכו את 'החדשים' בהלכות ק ר ב נ יָ ד : לא עוד התנגשות-מצח בין גושי אדם, חמושים עד סנטר; פריצת מערך היריב 'אפילו בגודל אגרוף' תספיק למוטט כל מבנה, התקפי או מִגנני. תנועה מהירה [ולכן, חסכון בציוד אישי], תגובת-בזק [ולכן, הקפדה על ערנות ותקשורת], פעולה בלתי-צפויה – אלו אחדים מן ההיבטים של שטת 'קרב ניד'.

איש לא מצא הסבר אחר להצלחה המדהימה בשיניָהו: חיילי שאמוז גברו שם בקלות על כוח

עדיף שהיה ממוקם על רמה נוחה בין שני נקיקים.

דרך משל, חיילי שאמוז הסתגלו זה מכבר לשֵנה בהליכה. האילוץ לכך היה אחד מחידושי

המפקד: מסעות-פתע בצאת הכוכבים. כך נכשלו שוב ושוב צופי הקָרוּל בגילוי כוונותיהם של הזג'יל; וכך נמנעו כליל תקיפות-לילה של החניונים. מיד עם נטישת הקרול את שיניהו

השלימו הזג'יל את ענייניהם במקום והפקידו יחידה מתוגברת לשמירה על הישוב הנטוש. אחר סודרו החיילים בטורי-מסע, מגמת פניהם מ ע ר ב ה , ופתחו בצעדה מזורזת; ברדת החשכה הקימו חניון גדול בעסק רב ובהמולה, ומיד עזבוהו בחשאי דרומה ואחר כך לדרום-מזרח. תצפיתני הקרול נבוכו לחלוטין כאשר בבוקר 'לא מצאו' את הזג'יל בשום מקום, כביכול בלעה אותם האדמה. במטֶה הקרול נדונה ברצינות ההצעה כי הזג'יל... חזרו הביתה[!], אחרי פשיטה מוצלחת. גם באותו לילה צעדו חיילי שאמוז ליעד 'בלתי ידוע'. כמנהגו, עצר שאמוז את הטורים בעמק נדח כלשהו, ציוה על שמירה כפולה ושלח את האחרים לישון על הקרקע. האנשים שכבר התרגלו מזמן להתארגנות כזאת חשו כי שר הצבא מכלכל את מעשיו בתבונה; הכל כבדו את שיקוליו ארוכי הטוָח של המפקד. למרות החושך הסמיך, ידע שאמוז בדיוק את מִקוּמם [ואף ציֵן אותו מראש על יריעת העור המתוחה, שהוסרה מן העגלה והוצבה תחת מחסה מן הטל]: החיָל הותיק נהג זה שנים להדרים הרחק מעבר לגבול בלילות אפלים ולסיֵר שם.

~"במָקום זה מתרחב העמק; אך קצת דרומה הוא נעשה נקיק נסתר – מסלול מצוין להעביר דרכו את הכוח בלילה הבא," הסביר שאמוז לג'ופאג' שלישו, "...אלא אם כן חסמו את העמק; אזי נחפש דרך חלופית בכוון דרום מערב."

ג'ופאג' ניער את כתפו של שאמוז לעוררו, אף על פי שלא עברו אלא כשעתים של שֵנה על המצביא.

~"נראֶה כאילו מישהו קנה את הרעיון שלך," אמר השליש בשקט, "העמק חסום לגמרי."

שאמוז זינק אל מגפיו.

עם אור ראשון שכבו שאמוז, ג'ופאג' וכמה חילי משמר על בטניהם והשקיפו על מוצא הנקיק: במשך השנה האחרונה נבנתה כאן עיר שלמה ה'יושבת' על הדרך. ערוץ הנחל הפך לחפיר-מגן לחומה המערבית! אמר המצביא לעצמו. במזרח השתפעה העיר על פני המדרון הארוך עד הפסגה – שאמוז זכר שהיה שם מבצר קטן, והנה הגדילו אותו להיות משגב העיר. לנֹכח פני הזג'יל הצופים בישוב נחסמה חזית הצפון בחומת-ענקים, רצופת מגדלי-עֹז והשער המבֻצר היה כמאה צעדים מן הנחל; שאמוז היה בטוח כי חומה כזאת מצפה להם גם בדרום.

צבא קרול שהפקיר את אזור הספר בצפון-מזרח עשה כן בהסתמכו על עיר-מבצר זו, הנקראת עירנחל. השם כבר היה מוכּר, והנה נודע גם מקומו. זמן מה לפני הזריחה חזרו לחניון. שאמוז נראה שקוע בהרהורים ולא החליף מלה עם איש עד הגיעם; הוא פנה אל שלישו בטרם חלץ מגפיו:

~"ג'ופאג', הכן עשרים מחלקות סיור ושלח אותם לתור את ההר ממזרח לעירנחל ואת האזור מסביב. יש לשים דגש על תחום ה ד ר ו ם, מעבר לעירנחל."

~"מה קרה לרעיון הדרך החלופית?"

~"נניח שלא דברנו על זה."

ג'ופאג' נגש למלא את אשר הוטל עליו ובינתים הוציא שאמוז את השאר, חמושים ומצֻיָדים כיאות, לכרות עצים לרוב ביערות העבותים הסובבים את החניון. הם הקימו בַּמקום מחנה מבוצר, ובו כל הדרוש לשהייה ממֻשכת.

בצאת הסיָרים לתפקידיהם, הביט ג'ופאג' בעיון בפני מפקדו:

~"האם בכוָנתך ל צ ו ר על עירנחל?" שאל.

~"אל תעמיק במופלא ממך," ענה שאמוז בקול מבשר רעות ופנה אל סוסו

:לפרטי מכירה נא להתקשר אל

דניאל דותן

danieldotan@gmail.com




בס"ד

דניאל דותן – כתובים

התבוננות בחיי גוף ונפש, יחיד ורבים, ישראל והאומות עשויה להניב רעיונות. באתר זה נערך נסיון לשתף את צבור הגולשים / קוראים בהיבטים גלויים של חשיבה זאת. תגובות בקורת מתקבלות בברכה – הגם, בעל האתר שומר לעצמו את סמכות העריכה.
בהסתכלות לאחור ברור כי חלק מהנכתב דורש עיון מה. ודאי אין בכוונת הכותב לקבוע אם ההגיגים הנפרשים כאן אמנם ראויים להקדשת הזמן; קורא שאבד את אורך רוחו יוכל תמיד לגלוש הלאה, ואולי זהו סכון אינטלקטואלי אותו הכותב מקבל על עצמו.
עם הזמן תגדל הכמות, ובכך תתגוון האיכות. אין הכותב יכול להבטיח עקיבות גמורה, כי כולנו מגיבים על מציאות המשתנה בקפיצות בלתי צפויות (ברובן). אך הקו הכללי אמור להיות אהבת ישראל – בטוי המכיל, לדעת הכותב, הרבה מעבר להגדרתו המילונית

danieldotan@gmail.com